הרדמה היא דיסציפלינה משנית מקיפה ברפואה הקלינית, הכוללת ניטור וויסות תפקוד חיוני פרי-ניתוחי, ניהול כאבים חריפים וכרוניים והחייאת חירום. עבודתה כוללת תהליכים משותפים על פני מספר תרחישים, כולל הרדמה כירורגית, טיפול נמרץ וטיפול בכאב.
דיסציפלינה זו מתמקדת בהרדמה קלינית, לרבות הערכה טרום ניתוחית, ניטור סימנים חיוניים תוך ניתוחיים וניהול החייאה לאחר ניתוח, והיא משתרעת על טיפול בכאב ורפואת חירום. רופאי מרדים צריכים לשלב תוכניות טיפול באמצעות שיתוף פעולה רב-תחומי (כגון מודל MDT), יישום טכניקות מתקדמות כגון טכנולוגיית ויזואליזציה וניהול קשה של דרכי הנשימה כדי להבטיח את בטיחות המטופל במהלך התקופה הפרי-ניתוחית [7-9]. סביבת העבודה משתרעת מחדר הניתוח המסורתי ועד למרפאות חוץ, חדרי מיון ומחלקות, המכסה שירותים רפואיים נוחים כגון לידה ללא כאבים וגסטרוסקופיה/קולונוסקופיה ללא כאבים.
חלק מהמוסדות הרפואיים עדיין מסווגים אותה באופן מסורתי כמחלקה לטכנולוגיה רפואית, המשקף הבדל בין מיצובה הנוכחי להתפתחותה בפועל. עם שיפור המערכת הטכנית שלה, הרדמה התפתחה בהדרגה לתמיכה מכרעת עבור רפואת בטיחות פרי ניתוחית.