עם ההתפתחות וההתקדמות של המדע והטכנולוגיה, האורטופדיה עשתה צעדים גדולים באבחון ובטיפול. הקידום הארצי של טיפול להסרת נגעי שחפת בעצמות ובמפרק שיפר מאוד את שיעור הריפוי הניתוחי; ההקמה והפיתוח של ניתוחי יד הפכו לפופולריות ושיפרו במהירות את טכניקות האבחון והטיפול בפציעות יד; היישום הנרחב של מיקרוכירורגיה הפך שחזור חופשי של מספר אצבעות, אנסטומוזה ושחרור צרורות עצבים, ואסטומוזיס בין עורקים קטנים עד 0.2 מ"מ לא עוד מיתוס; טכניקות כירורגיות חדשות השיגו תוצאות טובות בטיפול בעקמת, ספונדילוזיס צוואר הרחם והיצרות צווארית; טכניקות ניתוחיות יעילות שונות לחולי דלקת פרקים אפשרו לחולים שהיו מרותקים למיטה שנים רבות לעמוד שוב; הטיפול בגידולי עצם ממאירים התפתח מקטיעה פשוטה לטיפול מקיף, שיפור שיעור הריפוי הניתוחי ושיעור ההישרדות; היישום הקליני של ארתרוסקופיה של הברך לא רק פתר את האבחנה של כמה מחלות מפרקים קשות אלא גם אפשר אבחון וטיפול בו-זמנית; עם התפתחות מדעי החומרים, טיפול קיבוע פנימי אפשרי כעת עבור כמה שברים מורכבים; והתפקוד והביצועים של מפרקים מלאכותיים וחוליות מלאכותיות הופכים יותר ויותר מתוחכמים. בקיצור, התפתחות האורתופדיה אינה ניתנת להפרדה מהתקדמות הרפואה הבסיסית, במיוחד רפואה ניסיונית ומדעי החומרים.
עם הזמן והחברה המשתנים, קשת הפציעות והמחלות האורטופדיות עברה שינויים משמעותיים. לדוגמה, בעוד שמחלות כמו שחפת בעצמות ומפרקים, אוסטאומיאליטיס ופוליו ירדו משמעותית, הפציעות שנגרמו מתאונות דרכים גדלו באופן משמעותי. הזדקנות האוכלוסייה הביאה לעלייה בשברים ומחלות מפרקים הנגרמות מאוסטאופורוזיס בקרב קשישים, וגורמים סביבתיים הביאו לעלייה מקבילה בגידולי עצמות ודלקת מפרקים שגרונית. שינוי זה בספקטרום הפציעות והמחלות האורטופדיות מחייב את המוקד של המחקר והמניעה האורטופדיים להסתגל לשינוי זה, אשר בתורו קובע את הכיוון העתידי של האורטופדיה.