הקשיבו היטב לסיפור החולה והסבירו בסבלנות את הסיבות, הטיפול ותהליך ההחלמה של המחלה. יש להתייחס גם לאמצעי זהירות תזונתיים. יש להנחות תרגילי הרפיה גם כדי להקל על כאב ואי נוחות.
לאחר הטיפול, חולי שברים חווים לרוב עצימות פעילות גופנית לא מספקת עקב עומסים נפשיים מוגזמים וחשש שפעילות מוקדמת תשפיע על ריפוי השברים. האחיות צריכות להסביר במלואן את הצורך בפעילות גופנית תפקודית כדי להרגיע את המטופלים. במהלך פעילות גופנית פונקציונלית, חלק מהמטופלים עשויים שלא להתאמן מספיק אינטנסיבי עקב סובלנות לקויה ופחד מכאב. על האחיות לספק הדרכה ותמיכה מתאימה למטופל. בקיצור, יש לשלב הדרכה פסיכולוגית לאורך כל תהליך הטיפול והשיקום למטופלים אורטופדיים. יש להעניק ייעוץ פסיכולוגי ממוקד לטיפול בבעיות הפסיכולוגיות המתעוררות בשלבים שונים של החלמת המטופל ולהבטיח שחרור חלק.
שלב דלקתי: הרס העצם והרקמות הרכות שמסביב לאחר שבר עלול לגרום לדימום, למוות של תאים ולתגובה דלקתית. מקרופאגים וליקוציטים פולימורפו-גרעיניים נכנסים לגוף כדי לנקות רקמות נמקיות ופסולת תאים. כאשר ההמטומה מתבהרת ומתארגנת בהדרגה, כלי דם חדשים גדלים, תאים מזנכימליים פרימיטיביים מתרבים, ונוצר רקמת גרגירה. במהלך תקופה זו, טסיות דם, רקמות מתפוררות ותאי כלי דם משחררים כמה ציטוקינים, כגון גורם גדילה שמקורו בטסיות-(PDGF), סדרת גורם גדילה מתמרה- (TGF-) וגורם גדילה אנדותל כלי דם (VEGF), אשר יתחילו את השלב הבא של פעילויות התיקון.